פסק-דין בתיק ב"ל 1013-10

1.         ב.ו. (להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים 9/07 ועד 12/07 כולל (להלן - התקופה הרלוונטית).

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק - "לפי סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 ההכנסה הנחשבת מהכנסותיך לחודש 9/07 היא על סך 3,956 ש"ח. סכום זה עולה על גובה הגימלה לחודש זה שהוא 1,430 ש"ח. ההכנסות שנלקחו בחישוב הכנסותיך הן: שכר עבודה - דחיה מחודש 9/07 ועד 12/07", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.         בכתב התביעה טענה התובעת כי בכל חודש הנתבע מנכה לה סכומי כסף מהבטחת ההכנסה " בגלל שמנהלים של סופרמרקט בקניון האדום לא נותן אישור שלא עבדתי שם.".

4.         הטעמים לדחיית התביעה, כפי שפורטו בכתב ההגנה הינם  -

א.         התובעת אינה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בגין התקופה הרלוונטית, שכן הכנסותיה מעבודה עולות על הגימלה לחודשים אלו, וזאת בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן - החוק);

ב.         בהתאם לבדיקות שערך הנתבע, נמצא כי התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית וכי לא דיווחה על עבודתה. הנתבע תמך את גרסתו בתלושי שכר שהונפקו על שמה של התובעת על ידי המעסיק איתי שירותי נקיון;

ג.          הואיל והתובעת מסרה מידע מטעה לנתבע הופעל סעיף 20א לחוק.

5.                     בדיון המוקדם הבהיר ב"כ התובעת כי המחלוקת בתיק הינה אם התובעת עבדה במכולת בקניון האדום אצל אדם בשם דקר והואיל והנתבע לא חקר את המעביד - יש לזמנו על מנת לברר עימו מי הועסק אצלו.

6.         בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה ומר יעקב דקר (להלן - דקר). הנתבע לא הביא עדים מטעמו.

7.         מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן -

א.         התובעת ילידת שנת 1955, אלמנה ואם לחמישה ילדים;

ב.         התובעת עלתה לארץ ביום 17.8.06 ואינה דוברת עברית;

ג.          התובעת לא עבדה כלל  בתקופה הרלוונטית ועקב מצבה הרפואי - אין לה יכולת לעבוד;

ד.         בנה של התובעת, איוון קצנוביץ (להלן - הבן או איוון), אשר הגיע לתובעת לביקור מחו"ל בחודש 8/07 עבד אצל דקר כעובד נקיון, תוך שככל הנראה עשה שימוש בתעודת הזהות של התובעת על מנת למצוא עבודה;

ה.         דקר רשם בטעות, כי התובעת עבדה אצלו למרות שמעולם לא עבדה אצלו.

8.         א.         בראשית חקירתה הנגדית השיבה התובעת שבנה הגיע לארץ ב-8/07 כדי לבקרה      ונשאר עד 4/08 כאשר במהלך כל התקופה הוא התגורר אצלה וחי על     חשבונה;

ב.         בהתייחס לחשבונות הבנק שלה, השיבה התובעת שיש לה חשבון בבנק דיסקונט בלבד ולשאלה אם קיבלה משכורת מדקר לחשבון הבנק שלה, השיבה שהבן הביא לה שיק אותו הפקידה בחשבונה אך היא לא יודעת מאיפה הוא הביא את השיק;

ג.          עוד העידה התובעת, בהמשך חקירתה הנגדית, שהבן עשה עבודות ניקיון אצל דקר ושילם 1,000 ש"ח כל חודש לדקר. לשאלת ב"כ הנתבע למה הבן שילם לדקר כסף, השיבה - "הוא שילם לו בגלל שהוא קיבל אותו לעבודה, דקר אמר לאיוון שיביא תעודת זהות לא משנה של מי גם של אמא שלו... אני לא ידעתי כלום, איוון אמר לי אח"כ ולא ידעתי מזה כלום... נודע לי ב-2009 כאשר איוון היה פה ל-3 חודשים" וכאשר נשאלה כמה פעמים הבן הביא לה שיקים להפקיד, השיבה שאינה יודעת וכי היו שם שיקים בסכומים שונים בין 4,000 ל-6,000 ומשהו ש"ח;

ד.         בהתייחס לתעודת הזהות שהתובעת העידה שאיוון לקח ממנה, שאלה אותה ב"כ הנתבע היכן היא מחזיקה את תעודת הזהות ותשובתה - "תעודת הזהות היתה בבית, כאשר אני נסעתי לטיול לערד, חזרתי ולא ידעתי שהבן לקח את תעודת הזהות שלי, תעודת הזהות שלי שכבה באיזה מקום בבית ולא ידעתי שהוא ייקח אותה";